הגדרת הבעיה 
תצורת צי רכבי חירום (Emergency Vehicle Fleet – EVF) היא מרכיב קריטי בהבטחת מענה מהיר ויעיל למצבי חירום, ולמניעת אובדן חיים ורכוש. קביעת התכנון האופטימלי של הצי כוללת החלטות הנוגעות לגודלו, למיקום התחנות במרחב ולמידת שיתוף הפעולה ביניהן. במחקר זה אנו בוחנים את התכנון האופטימלי של צי רכבי כיבוי אש המאופיין בניצול נמוך של הרכבים. הפשרה המרכזית היא בין העלות הגבוהה של אחזקת צי גדול מדי לבין העלות הנובעת מאי-מתן מענה לשריפה בזמן סביר. 
מתודולוגיה ותוצאות 
צי רכבי חירום מהווה אחד המרכיבים היקרים ביותר במערכות הציבוריות. אנו מציעים גישה חדשנית המבוססת על מודל תורים, המתאר את צי רכבי החירום כמערכת דרישה בעומס נמוך (light-traffic demand system). המודל משלב מדדי ביצוע מרכזיים – זמני תגובה וקיבולת צי – לצורך קביעת תצורת הצי האופטימלית. את המודל אנו מאמתים ומיישמים על נתונים של שירותי הכיבוי של העיר טורונטו, ומדגימים את יכולת ההתאמה שלו למצבים שונים. 
השלכות ניהוליות 
המודל המוצע מאפשר למקבלי החלטות לגבש אסטרטגיות מושכלות לתכנון יעיל של צי רכבי החירום. השיטה יכולה לשמש ככלי תומך החלטה לקביעת מדיניות השקעה מיטבית בשירותי כיבוי אש באזור מטרופוליני גדול. 

לקריאת המאמר>>