תואר ראשון לבני 30 פלוס

לא מאוחר, אולי להפך: היתרונות של לימודי הנדסה אחרי גיל 30

להתחיל תואר ראשון בהנדסת חשמל אחרי גיל 30 עלול להרגיש כמו התחלה מאוחרת. אבל אולי כדאי להפוך את השאלה: מה אם השנים שחלפו הן דווקא חלק מהיתרון?

בישראל, ממילא רבים לא מגיעים לאקדמיה מיד אחרי התיכון. שירות צבאי או לאומי, טיול, עבודה ראשונה ולעיתים כמה ניסיונות מקצועיים דוחים את תחילת הלימודים לשנות העשרים. עד גיל 30 כבר אפשר לצבור עוד משהו משמעותי: ניסיון בעבודה, היכרות עם ארגונים ואנשים, עצמאות, ביטחון והבנה טובה יותר של הדברים שמעניינים אותנו ושל הקריירה שאנחנו רוצים לבנות.

בהנדסה יש לכך ערך מיוחד. הרי מהנדסות ומהנדסים לא נדרשים רק לדעת כיצד מערכת עובדת, אלא לזהות בעיות, להבין צרכים ולחשוב כיצד אפשר לעשות דברים אחרת. לפעמים דווקא מי שכבר ראו דבר או שניים בעולם מגיעים ללימודים עם שאלות טובות יותר.

בגיל 30 לא מתחילים מאפס

אחד החששות בשינוי קריירה הוא התחושה שצריך למחוק את מה שנעשה עד עכשיו ולהתחיל מחדש. אלא שניסיון מקצועי אינו נעלם כשמתחילים ללמוד תחום אחר.

מי שכבר עבדו במשך כמה שנים מכירים סביבת עבודה אמיתית. הם יודעים איך נראה פרויקט שלא מתקדם לפי התוכנית, מה קורה כשצריך לעמוד בלוחות זמנים, איך עובדים עם אנשים שונים וכיצד מקבלים החלטה גם כאשר אין פתרון מושלם.

ניסיון בניהול יכול להפוך בהמשך ליתרון בהובלת פרויקטים הנדסיים. ניסיון במכירות או בשירות יכול לתרום להבנת הצרכים של לקוחות ומשתמשים. מי שמגיעים מתפעול כבר מכירים תהליכים ומערכות, ומי שעבדו בעולמות עסקיים מביאים איתם הבנה של שיקולים שלא תמיד נמצאים במשוואה או בשרטוט.

התואר מוסיף לכל אלה שפה חדשה: את היכולת להבין, לתכנן ולפתח טכנולוגיה.

מה משותף לרותי ברודו, עינת גז, אבי יששכרוף וליאור רז?

אף אחד מהם לא בנה את הפרק המקצועי המזוהה איתו ביותר בתחילת שנות העשרים.

רותי ברודו עבדה בניו יורק כמנהלת חשבונות בחברת נסיעות. כשהייתה בת 32 חזרה לישראל עם מתי ברודו והשניים הקימו את קופי בר, שממנו צמחה בהמשך קבוצת R2M ואחת הקריירות הבולטות בעולם המסעדנות הישראלי.

עינת גז כבר צברה ניסיון ביזמות כשבגיל 36 פתחה פרק מקצועי חדש והקימה עם שותפיה את Papaya Global. החברה, שהוקמה ב 2016, הפכה בהמשך לחד קרן ואחת מחברות הטכנולוגיה הישראליות הבולטות בתחום ניהול השכר הגלובלי.

אבי יששכרוף בנה במשך שנים קריירה כעיתונאי ופרשן לענייני המזרח התיכון. רק בשנות ה 40 לחייו נוסף אליה פרק חדש לחלוטין כיוצר טלוויזיה, כאשר יצר עם ליאור רז את "פאודה", שעלתה ב 2015 והפכה להצלחה בינלאומית.

גם ליאור רז הגיע לפריצה הגדולה אחרי גיל 40, לאחר שנים שבהן עבד בין היתר באבטחה, בפרסום ובמשחק. רז עצמו הגדיר את עצמו כמי שהתחיל להצליח רק אחרי גיל 40 ואף הסביר שהגעה להצלחה בגיל הזה העניקה לו פרופורציות שלא בטוח שהיו לו בגיל 23 או 25.

הם כמובן לא מהנדסים, וגם המסלולים שלהם שונים זה מזה. אבל זה בדיוק העניין: הקריירה אינה חייבת להיקבע בהחלטה אחת שמקבלים בתחילת שנות העשרים. אפשר לצבור ניסיון, להבין טוב יותר מה רוצים, לשנות כיוון ולבנות פרק מקצועי משמעותי חדש גם בהמשך.

היתרון הגדול של ניסיון: כבר יודעים מה כדאי לשנות

הנדסה אינה מתחילה בפתרון. היא מתחילה בבעיה.

לפני שמתכננים מערכת חדשה, צריך להבין מה לא עובד במערכת הקיימת. לפני שמפתחים מוצר, צריך לזהות צורך. ולפני שמשפרים תהליך, צריך בכלל להבחין שיש בו משהו שאפשר לעשות טוב יותר.

בגיל 30 כבר הייתה לרבים הזדמנות לפגוש בעיות כאלה בעולם האמיתי. אולי זו מערכת מסורבלת במקום העבודה, פעולה שחוזרת על עצמה וניתן היה להפוך לאוטומטית, בזבוז של אנרגיה, מוצר שלא נותן מענה מספיק טוב או תהליך שניתן לבצע בצורה יעילה יותר.

מי שנחשפו במשך שנים לבעיה מסוימת יכולים להגיע ללימודי הנדסה עם הבנה שאי אפשר לקבל רק מספר לימוד: איך הבעיה נראית מנקודת המבט של האדם שפוגש אותה ביום יום.

ואז מגיעים הכלים ההנדסיים. במסגרת לימודי הנדסה נחשפים לעולמות כמו אלקטרוניקה, בקרה, תקשורת, עיבוד אותות, מערכות הספק ותחומים טכנולוגיים נוספים. פתאום אפשר להסתכל מחדש על בעיות שכבר מכירים ולשאול לא רק "למה זה עובד כך?", אלא "איך אפשר לגרום לזה לעבוד אחרת?".

תואר ראשון לבני +30: גם ביטחון ויכולת ורבלית הם כלים חשובים למהנדסים

קל לחשוב על מקצועות ההנדסה כמקצועות של מתמטיקה, פיזיקה, קוד ומעגלים. כל אלה כמובן נמצאים בלב התחום, אבל העבודה ההנדסית עצמה דורשת הרבה יותר.

צריך להסביר רעיון לחברי צוות, להציג פתרון, לשאול את השאלות הנכונות, לעבוד לצד אנשים מתחומים שונים ולעיתים גם לשכנע מנהלים, לקוחות או שותפים מדוע דרך פעולה מסוימת עדיפה על אחרת.

עם ניסיון החיים והעבודה מתפתחים אצל רבים גם הביטחון לדבר בחדר, היכולת לנסח עמדה בצורה ברורה, להתמודד עם ביקורת ולהקשיב לנקודות מבט שונות.

במילים אחרות, היכולת להסביר פתרון יכולה להיות חשובה כמעט כמו היכולת לחשב אותו.

בפרויקטים הנדסיים מורכבים, שבהם עובדים יחד מהנדסים מתחומים שונים לצד אנשי מוצר, עסקים, תפעול ולקוחות, יכולת תקשורת טובה אינה תוספת נחמדה לידע המקצועי. היא חלק מהיכולת להפוך רעיון הנדסי למשהו שבאמת קורה.

בגיל 30 גם יודעים טוב יותר למה לומדים

יש הבדל בין לבחור תואר משום שצריך להחליט "מה ללמוד" לבין להתחיל ללמוד לאחר שכבר מכירים את עולם העבודה.

מי שבוחרים בהנדסה בגיל 30 פלוס מגיעים לעיתים קרובות עם מטרה ברורה יותר. הם יודעים איזה סוג עבודה כבר לא מתאים להם, מה מסקרן אותם, אילו יכולות חסרות להם ולאיזה עולם מקצועי הם רוצים להתקרב.

המוטיבציה במקרה כזה יכולה להיות מאוד קונקרטית: לעבור לעולם הטכנולוגיה, להשתלב בתחום האנרגיה, לעסוק בחומרה, להגיע לתעשיית השבבים, לפתח מערכות חכמות או פשוט לעשות שינוי מקצועי משמעותי.

גיל 30 אינו מבטיח שיודעים את כל התשובות. הוא כן יכול להביא איתו שאלות מדויקות יותר.

אבל איך לומדים הנדסה כשכבר יש עבודה וחיים שלמים מסביבה?

זה כנראה ההבדל הפרקטי הגדול ביותר בין התחלת תואר בשנות העשרים המוקדמות לבין התחלה בגיל 30 או 40. בשלב הזה כבר יש לרבים עבודה קבועה, התחייבויות כלכליות ולעיתים גם משפחה. האפשרות להפסיק לעבוד לכמה שנים פשוט אינה ריאלית.

לשם כך קיימת באפקה האפשרות ללמוד לתואר ראשון בהנדסה גם במסלול לימודי ערב, שנבנה עבור מי שמעוניינים להמשיך לעבוד במקביל ללימודים.

במסלול הערב התואר בהנדסה נפרס על פני כחמש שנים ושלושה סמסטרים בשנה. בסמסטרים א' וב' הלימודים נפרסים על פני ארבעה ימים בשבוע ובהיקף של כ 20 עד 25 שעות שבועיות, כאשר בסמסטר הקיץ המרוכז ההיקף עשוי להגיע לכ 30 שעות. חשוב לדעת שגם במסלול ערב בחינות עשויות לעיתים להתקיים בשעות הבוקר.

הבחירה במסלול ערב אינה בחירה בתואר אחר או מקוצר. תוכנית הערב בהנדסה כוללת את קורסי היסוד, לימודי הנדסת החשמל, קורסי ההתמחות ופרויקט הגמר של התואר. ההבדל המרכזי הוא בפריסת הלימודים באופן שמתאים יותר למי שצריכים לשלב ביניהם לבין עבודה.

זה לא הופך תואר בהנדסה לקל. השילוב בין עבודה ללימודים דורש ניהול זמן, התמדה והשקעה משמעותית. אבל הוא מאפשר לבצע את השינוי בהדרגה, מבלי שבהכרח צריך לעצור את הקריירה הקיימת כדי להתחיל לבנות את הבאה.

אז אולי גיל 30 הוא לא השאלה הנכונה

השאלה אינה רק "האם מאוחר להתחיל ללמוד הנדסה בגיל 30?", אלא מה מביאים ללימודים בגיל הזה שלא היה שם קודם.

מביאים ניסיון. מכירים יותר בעיות מהעולם האמיתי. מבינים טוב יותר כיצד ארגונים ואנשים פועלים. אצל רבים כבר התפתחו יותר ביטחון, יכולת תקשורת ועצמאות. ובעיקר, מגיעים עם הבנה טובה יותר של הסיבה שבגללה רוצים לעשות את השינוי.

לימודי הנדסה אחרי גיל 30 אינם חזרה לנקודת ההתחלה. הם יכולים להיות דרך לקחת את כל מה שכבר נצבר ולהוסיף לו יכולת חדשה: להבין טכנולוגיה לעומק, לתכנן פתרונות ולבנות את הדבר הבא.

לפעמים לא מתחילים מאוחר יותר. פשוט מתחילים עם יותר.