רעידת האדמה הבאה לא תהיה מטאפורה

ד״ר מוסטפא מחאמיד, ראש ההתמחות במערכות תשתית בתואר השני בהנדסה וניהול באפקה

בישראל אוהבים רעידות אדמה. לפחות בכותרות. תוצאה מפתיעה בבחירות היא ״רעידת אדמה פוליטית״, עסקה גדולה היא ״רעידת אדמה כלכלית״, וגם מינוי או פסק דין יכולים להרעיד כאן את אמות הסיפים. אנחנו משתמשים בביטוי הזה כדי לתאר אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו. דווקא מרעידת האדמה עצמה אנחנו מצליחים להתעלם לאורך שנים.

כשתתרחש כאן רעידה חזקה, היא לא תהיה מטאפורה. היא תבחן את העמודים שמתחת לדירות שלנו, את החיבורים בין חלקי המבנה, את היסודות ואת הקרקע שעליה נבנו שכונות שלמות. היא תבחן גם את ההחלטות שקיבלנו, ובעיקר את אלה שדחינו.

ישראל שוכנת לצד מערכת העתקים פעילה, המוכרת לציבור בשם השבר הסורי אפריקאי ובשמה המקצועי העתק ים המלח. הסיכון נמשך ממפרץ אילת דרך הערבה וים המלח ועד בקעת הירדן וצפון הארץ. בנובמבר 1995 התרחשה במפרץ אילת רעידה במגניטודה 7.2. אף שמוקדה היה כמאה קילומטרים מדרום לעיר, נגרמו באילת נזקים, בין היתר באזור המלונות. זו תזכורת לכך שגם הדרום הוא חלק ממפת הסיכון.

במובן הזה, מאז הקמת המדינה היה לנו מזל: עדיין לא חווינו כאן רעידת אדמה שהובילה לאלפי הרוגים ולהרס נרחב של ערים ותשתיות. אלא שהזמן שחלף ללא אסון כזה אינו מעיד שהסכנה חלפה. הוא בעיקר אפשר לנו לדחות את הטיפול בה. רעידה חזקה באזורנו היא איום ממשי, וכאשר תתרחש, היא עלולה לחולל אסון אזרחי בסדר גודל שהמדינה טרם הכירה. את מועד הרעידה אי אפשר לחזות. את מוכנות המבנים לקראתה אפשר לשנות.

תרחיש ההיערכות הלאומי ממחיש את המשמעות: כ 7,000 הרוגים, כ 8,600 פצועים בדרגות חומרה בינונית וקשה, כ 37,000 פצועים קל וכ 9,500 לכודים בהריסות. כ 170,000 בני אדם עלולים להישאר ללא קורת גג לטווח ארוך. המסגרת כוללת גם כ 28,600 בניינים הרוסים או עם נזק כבד, ועוד כ 290,000 בניינים עם נזק קל או בינוני. אלה המספרים שעל בסיסם נדרשת המדינה להיערך.

כדאי לעצור על המספר הראשון: 7,000 הרוגים באירוע אחד. יותר מפי חמישה ממספר הנרצחים והנופלים בשבעה באוקטובר. [6] אנחנו מכירים היטב את עומק הזעזוע, האבל והטראומה שחולל אותו יום. נסו לדמיין את המשמעות של אובדן בהיקף כזה, כאשר במקביל עשרות אלפי פצועים זקוקים לטיפול, אלפים ממתינים לחילוץ ורבבות משפחות נותרות ללא בית. זהו אסון שיטלטל את החברה הישראלית כולה ויעמיד את מערכות ההצלה, הבריאות והרווחה במבחן קיצוני.

גם זה אינו התרחיש החמור ביותר שנבחן. בתרחיש של רעידה במגניטודה 7.5 שמוקדה בבית שאן, המובא במסמך תוכנית שח״מ של הטכניון, האומדנים מגיעים לכ 16,000 הרוגים, כ 377,000 עקורים וכ 10,000 מבנים בהרס מוחלט.היקף הפגיעה בפועל תלוי במוקד הרעידה, בתנאי הקרקע ובעמידות המבנים. פירוש הדבר הוא שגם לפעולות שנבצע לפני הרעידה יש השפעה על המחיר שנשלם אחריה.

אלא שבישראל נוצר פער מתמשך בין ההכרה בסכנה לבין קצב הטיפול בה. אחרי רעידה מורגשת, ובוודאי אחרי אסון במדינה אחרת, הנושא חוזר לדיון הציבורי. מתקיימים דיונים, מוצגות תוכניות ומושמעות אזהרות. בהמשך תשומת הלב עוברת לאיום הבא, והבניינים נשארים באותו מצב. היקף המשימה עצום: לפי הערכה שהובאה בדוח מבקר המדינה מיולי 2025, בישראל כ 80,000 מבנים בני שלוש קומות ומעלה ובהם כ 810,000 דירות, שנבנו לפני 1980 שלא לפי תקן מחייב לעמידות ברעידות אדמה. שנת הבנייה היא סימן מרכזי לצורך בבדיקה, אך אינה תחליף להערכה הנדסית של כל מבנה.

תמ״א 38 ממחישה את הבעיה. התוכנית נועדה לחזק מבנים מפני רעידות אדמה באמצעות תמריץ כלכלי של זכויות בנייה. היא אכן אפשרה חיזוק ושיפור של מבנים, אך המנגנון שעליו נשענה משך את הפעילות לאזורי הביקוש, שבהם ערך הקרקע הפך את הפרויקט לכדאי. כך נוצר מצב שבו האפשרות לקבל הגנה טובה יותר נקשרה לשווי הנכס.

הפער ניכר גם בנתוני הביצוע. בביקורת המעקב שפרסם מבקר המדינה בינואר 2024 נמצא כי נכון למועד סיום הביקורת חוזקו רק 3.6% מכלל המבנים הזקוקים לחיזוק ברחבי הארץ. כשזהו היקף ההתקדמות מול איום שעלול לגבות אלפי קורבנות, אי אפשר להסתפק בהמשך העבודה בקצב הקיים.

בית שאן היא אחת הדוגמאות הבולטות לפער הזה. עיר המצויה באזור בעל סיכון סייסמי גבוה הייתה אמורה לקבל עדיפות בחיזוק מבנים. בפועל, דוח מבקר המדינה שפורסם ב 2023 מצא כי תמ״א 38 לא יושמה בה, וגם לא בטבריה, בצפת, בקריית שמונה ובחצור הגלילית. נכון למועד הביקורת, רק 84 מתוך 1,208 המבנים שסומנו לחיזוק בחמש הרשויות חוזקו במסלולים של משרד הבינוי והשיכון. מדובר בכ 7% בלבד. באותה ביקורת נמצא גם כי בכ 70% מבתי הספר שנדרשו לחיזוק ברשויות שנבדקו טרם בוצע חיזוק. המשמעות היא שפערי המיגון נוגעים גם למקומות שבהם שוהים ילדים וצוותי חינוך מדי יום.

בטיחות התושבות והתושבים מחייבת מענה גם במקום שבו פרויקט נדל״ן אינו משתלם. מפת ההשקעות בחיזוק צריכה להיגזר מרמת הסיכון, מפגיעוּת המבנים ומחשיבותם לציבור. בית שאן אינה יכולה להמתין עד שמחירי הדירות בה יהפכו את חיזוק הבניינים לעסקה כדאית. מחיר הדירה אינו מדד הנדסי לעמידותה.

וכאן נמצאת גם הסיבה לאופטימיות: אפשר לשפר את עמידותם של בניינים קיימים, ולא צריך פינוי בינוי לכל בניין. בחלק מהמבנים ניתן להוסיף קירות הקשחה או מערכות פלדה, לחזק עמודים וחיבורים, ובמקרים המתאימים גם לטפל ביסודות. פתרונות כאלה יכולים לשפר את יכולתו של המבנה להתמודד עם הכוחות הפועלים עליו ברעידה ולהפחית את סכנת הקריסה. בחירת הפתרון מחייבת בדיקה של המבנה כולו ותכנון מקצועי לפי התקנים, אך אינה מחייבת בכל מקרה את הריסתו ובנייתו מחדש.

צריך להתחיל בסקר הנדסי ובתעדוף: אילו מבנים מחייבים טיפול דחוף, היכן ניתן לבצע חיזוק יעיל, והיכן נדרש פתרון מקיף יותר. מבנים שהיתר הבנייה שלהם ניתן לפני 1980 הם קבוצת יעד מרכזית לבדיקה. לצד המבנה עצמו צריך לבחון גם את תנאי הקרקע, לרבות סכנת התנזלות במקומות המתאימים, ואת עמידותן של תשתיות חיוניות. בניין שנותר עומד זקוק גם לדרכי גישה ולמערכות מתפקדות סביבו.

גם התשתיות הן חלק מהמשוואה. רעידה חזקה עלולה לפגוע בו זמנית באספקת מים וחשמל, במערכות דלק וגז, בכבישים ובתקשורת, ואף לגרום לדליפת חומרים מסוכנים. בבית שאן, למשל, דוח מבקר המדינה מ 2023 ציין כי שלוש מארבע הכניסות לעיר עוברות בגשרים, וכי לפי הצפי שהוצג בדוח שניים משלושת הגשרים עלולים לקרוס ברעידת אדמה. פגיעה כזו עלולה לעכב הגעת כוחות חילוץ, פינוי פצועים והעברת ציוד דווקא בשעות הקריטיות ביותר. לכן חיזוק מבני מגורים צריך להשתלב בתוכנית שמבטיחה גם רציפות תפקודית ודרכי גישה

אפשר להפוך את הידע הזה לתוכנית ביצוע: למפות את המבנים הפגיעים, לתת קדימות לאזורי הסיכון ולמוסדות חיוניים, ולהקצות תקציב לחיזוק גם כשאין כדאיות נדל״נית. לצד פרויקטים של התחדשות עירונית, יש לקדם מסלולים לחיזוק מבנים קיימים, עם יעדים מדידים ולוחות זמנים מחייבים. כך אפשר להתחיל להגן על תושבות ותושבים גם בלי להמתין שנים להבשלת מיזם פינוי בינוי של שכונה שלמה.

רעידת האדמה עצמה אינה בשליטתנו. מידת העמידות של הבניינים שלנו תלויה גם בהחלטות שנקבל היום. המזל שנתן לנו זמן עד עכשיו הוא הזדמנות לפעול: לחזק מבנה נוסף, לשפר דרך גישה, להבטיח שבית ספר או מוקד חירום יוכלו לתפקד. כל צעד כזה יכול לצמצם את הפגיעה ולהציל חיים. כדי להיות מוכנים לרעידת אדמה אמיתית, אפשר להתחיל דווקא בתיקונים מדויקים.