ללמוד מהר או ללמוד רחוק?

על למידה חכמה בתקופת הבחינות עבור סטודנטיות וסטודנטים עם לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז

תקופת הבחינות מציבה אתגר כמעט בפני כל סטודנטית וסטודנט, אבל עבור מי שמתמודדות ומתמודדים עם לקויות למידה או עם הפרעת קשב וריכוז, האתגר עשוי להיות מורכב במיוחד. הקושי אינו נובע בהכרח מחוסר הבנה של החומר או מחוסר יכולת להתמודד עם לימודים אקדמיים. לעיתים הוא נמצא דווקא במקומות אחרים: בהתארגנות לקראת משימה, ביכולת להתחיל ללמוד, בשמירה על ריכוז לאורך זמן, בניהול עומס או בשליפה של הידע ברגע שבו צריך להשתמש בו.

לכן, השאלה בתקופת הבחינות אינה רק כמה זמן אפשר להקדיש ללמידה או כמה חומר אפשר להספיק ביום. שאלה חשובה לא פחות היא איך ללמוד בדרך שמתאימה לאופן שבו כל אחת ואחד מאיתנו מתמודדים עם למידה.

אין שיטת למידה אחת שמתאימה לכולן ולכולם. גם המדריך של מרכז הנגישות ודקאנט הסטודנטים באפקה יוצא מתוך ההנחה שלכל סטודנטית וסטודנט יש סגנון למידה, הרגלים ואתגרים שונים, ולכן המטרה אינה ליישם בבת אחת שורה ארוכה של עצות, אלא לזהות את הכלים שמתאימים לנו ולשלב אותם בהדרגה בשגרת הלמידה. לפעמים שינוי קטן בתכנון הזמן, בתרגול או באופן שבו מתחילים משימה עשוי להשפיע באופן משמעותי על חוויית הלמידה כולה.

כשהקושי הוא לא להבין, אלא להתחיל

אחד המאפיינים המוכרים לסטודנטיות ולסטודנטים המתמודדים עם קשיי קשב הוא הפער שבין הידיעה שצריך ללמוד לבין היכולת להתחיל בפועל. אנחנו יודעות ויודעים שיש מבחן, מכירות ומכירים את החומר שצריך לעבור עליו, ולעיתים אפילו הכנו תוכנית מסודרת, אבל המשימה כולה נראית גדולה כל כך עד שהכניסה אליה נעשית קשה.

במצב כזה, המטרה אינה בהכרח לגייס עוד כוח רצון, אלא להפוך את נקודת הכניסה למשימה לפשוטה יותר. במקום להגדיר משימה כמו "ללמוד למבחן", אפשר להחליט לפתור שני תרגילים, לצפות בחלק מסוים מהרצאה או לחזור במשך פרק זמן מוגדר על נושא אחד. פעמים רבות ההתנגדות הגדולה נמצאת דווקא ברגע שלפני תחילת העבודה, וכאשר מצליחות ומצליחים לעבור אותו, המשך הלמידה נעשה קל יותר.

אותו עיקרון נכון גם לגבי תכנון הלמידה. משימה כללית וגדולה יוצרת תחושת עמימות ולעיתים גם הצפה, בעוד שמשימות קטנות, קונקרטיות ומדידות מאפשרות לדעת מה בדיוק צריך לעשות, לעקוב אחר ההתקדמות ולחוות הצלחות לאורך הדרך.

לא לסמוך רק על כוח הרצון

קשב הוא משאב מוגבל, ובתקופת הבחינות הוא נדרש להתמודד עם לא מעט מתחרים. הודעות, רשתות חברתיות, קבוצות ווטסאפ, לשוניות פתוחות במחשב ואפילו המחשבה על כל מה שעוד לא הספקנו עלולים למשוך אותנו הרחק מהמשימה שלפנינו.

לכן, עבור סטודנטיות וסטודנטים שמתקשות ומתקשים לשמור על רצף של ריכוז, כדאי לא לבנות את הלמידה על ההנחה שברגע האמת פשוט נצליח להתעלם מכל ההסחות. לעיתים יעיל יותר לעצב מראש את סביבת הלמידה כך שתדרוש פחות מאבק: להשתיק התראות, להרחיק את הטלפון, לסגור חלונות שאינם קשורים למשימה ולבחור מקום שבו קל יותר להתרכז.

גם משך הלמידה אינו חייב להיראות אותו דבר עבור כולן וכולם. יש מי שמסוגלות ומסוגלים לעבוד זמן ממושך ברצף, ויש מי שעבורן ועבורם דווקא חלוקה למקטעים קצרים יותר מאפשרת לשמור על ריכוז אמיתי. המטרה אינה להגיע למספר מסוים של שעות מול הספרים, אלא למצוא את פרק הזמן שבו הלמידה עדיין אפקטיבית ולבנות סביבו שגרה שאפשר להתמיד בה.

בלימודי הנדסה, להכיר את החומר זה לא מספיק

לימודי הנדסה ומדעים מוסיפים מורכבות נוספת. בבחינה לא תמיד מספיק לזהות נוסחה או להיזכר שראינו בעבר שאלה דומה. נדרשות הבנה, שליפה, ניתוח של בעיה חדשה ויכולת לבחור את דרך הפתרון המתאימה.

עבור מי שמתמודדות ומתמודדים עם לקויות למידה, ההבחנה הזאת חשובה במיוחד. קריאה חוזרת של סיכום יכולה ליצור תחושת היכרות עם החומר, אבל היכרות אינה בהכרח שליטה. כדי לבדוק מה באמת נגיש לנו, כדאי להפוך חלק מהלמידה לפעילה: לסגור את הסיכום ולנסות להסביר את הנושא במילים שלנו, לכתוב עקרונות מהזיכרון או להתמודד עם שאלה בלי להיעזר מיד בפתרון.

המטרה אינה רק להכניס עוד מידע, אלא לבנות את היכולת לשלוף אותו ולהשתמש בו כאשר התנאים פחות נוחים, בדיוק כפי שיידרש בזמן הבחינה.

ללמוד גם להיות בתוך חוסר הוודאות

אחד הרגעים המתסכלים ביותר בלמידה הוא הרגע שבו אנחנו נתקעות ונתקעים. לא ברור באיזו נוסחה להשתמש, איך להתחיל או מה בדיוק השאלה דורשת. הנטייה הטבעית היא לפתוח מיד את הפתרון ולנסות להבין כיצד היה צריך לפעול.

אלא שדווקא הרגע הזה יכול להיות חלק חשוב מאוד מהלמידה. במקום למהר אל התשובה, אפשר לנסות לזהות היכן בדיוק נמצא הקושי: איזה מידע חסר לנו, מה לא ברור בניסוח, מה כבר הצלחנו להבין ומה יכול להיות הצעד הבא. כך התרגול אינו מסתכם בעוד תשובה נכונה, אלא מפתח את היכולת להתמודד עם מצב שבו הדרך לפתרון אינה ברורה מראש.

זוהי יכולת חשובה בבחינה, והיא גם חלק מהחשיבה ההנדסית עצמה.

לא כל קושי בריכוז הוא כישלון של תוכנית הלמידה

בתקופת הבחינות קל מאוד לבנות תוכנית שאפתנית מדי ואז לפרש כל סטייה ממנה ככישלון. אם תכננו ללמוד חמש שעות והצלחנו להתרכז רק בשלוש, אם נושא מסוים לקח הרבה יותר זמן מהצפוי או אם היה יום שבו פשוט לא הצלחנו להתקדם כפי שרצינו, התחושה עלולה להיות שאנחנו כבר מאחור.

עבור סטודנטיות וסטודנטים המתמודדים עם קשיי קשב או לקויות למידה, חשוב במיוחד שהתוכנית תשאיר מקום גם למציאות. הערכת זמן ריאלית, מרווחים לעיכובים וחלוקה של הלמידה למשימות שניתן להשלים אינם ויתור על שאפתנות, אלא דרך להפוך את השאיפה להתקדמות למשהו שאפשר באמת ליישם.

וכאשר יום מסוים מצליח פחות, אין צורך להסיק ממנו מסקנות על כל תקופת הבחינות. המדריך מדגיש שהתקדמות עקבית, גם כאשר היא איטית יותר מכפי שתכננו, עדיפה על ציפייה לשלמות.

גם מנוחה היא אסטרטגיית למידה

כאשר ממילא נדרש מאמץ גדול כדי להתרכז ולהספיק, קל לחשוב שהפתרון הוא פשוט להוסיף עוד שעות. לוותר על שינה, לדחות ארוחה, לצמצם הפסקות ולהמשיך לעבוד גם כאשר הריכוז כבר כמעט נעלם.

אבל למידה אינה מתרחשת בנפרד מהגוף. שינה, תזונה, תנועה ומנוחה משפיעות על היכולת להתרכז, לעבד מידע ולשלוף אותו. לכן אין טעם רב להרוויח עוד שעת לימוד אם המחיר הוא עייפות שפוגעת בשעות שמגיעות אחריה.

הפסקות ומנוחה אינן זמן שנלקח מהלמידה. הן חלק מהתנאים שמאפשרים לה להימשך לאורך זמן.

ללמוד בדרך שמתאימה לכן ולכם

אולי העיקרון החשוב ביותר הוא שאין דרך אחת שבה "אמורים" ללמוד. יש סטודנטיות וסטודנטים שמתרכזים טוב יותר בשקט, אחרות ואחרים דווקא עם מוזיקה. יש מי שזקוקות וזקוקים לטיימר ולחלוקה ברורה של הזמן, ויש מי שנעזרים בצבעים, בכרטיסיות, בלוחות תכנון או בלמידה משותפת.

אם כלי מסוים עוזר לכן ולכם ללמוד טוב יותר, הוא כלי טוב. המטרה אינה להתאים את עצמנו לדימוי כלשהו של הסטודנטית או הסטודנט המושלמים, אלא להבין כיצד אנחנו לומדות ולומדים באופן הטוב ביותר ולבנות סביב ההבנה הזאת את הדרך שלנו.

וכאשר הקושי נעשה גדול מדי, גם פנייה לעזרה היא חלק מאסטרטגיית הלמידה. מרכז הנגישות ודקאנט הסטודנטים באפקה הם כתובת לסטודנטיות ולסטודנטים המתמודדים עם קשיי למידה, קשב, התארגנות ואתגרים נוספים המשפיעים על הלימודים.

אז ללמוד מהר או ללמוד רחוק?

לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז אינן אומרות שאי אפשר להצליח בלימודי הנדסה. הן כן עשויות לחייב אותנו להכיר טוב יותר את הדרך שבה אנחנו לומדות ולומדים, ולבחור בצורה מודעת יותר את הכלים שיעזרו לנו להתקדם.

בתקופת הבחינות קל למדוד את עצמנו במספרים: כמה שעות למדנו, כמה עמודים סיימנו, כמה תרגילים פתרנו וכמה עוד נשאר. אבל המדד החשוב יותר הוא האם דרך הלמידה שבחרנו מאפשרת לנו להבין, לזכור, להתמודד עם שאלות חדשות ולהמשיך גם ביום הבא.

הנדסה לא לומדים ביום אחד, וגם הרגלי למידה לא משתנים ביום אחד. הם נבנים בהדרגה, דרך ניסוי, התאמה והיכרות טובה יותר עם עצמנו.

ולכן, אולי השאלה אינה באמת אם ללמוד מהר או ללמוד רחוק.

השאלה היא איך למצוא את הדרך שתאפשר לכל אחת ואחד מאיתנו להגיע רחוק.