לאחרונה התקיים באפקה מפגש מרתק שעסק באנרגיה גרעינית, מהנושאים המורכבים, הרגישים והמשפיעים ביותר על עתיד האנרגיה בעולם. במפגש השתתפו ד"ר אורי ניסים לוי מרצה ביחידה ללימודי חברה ורוח. ואבישי (השם המלא חסוי), עובד משרד האנרגיה, שהציגו יחד תמונה רחבה המשלבת בין ההקשר העולמי לבין הזווית הישראלית.

ד"ר ניסים לוי פתח בסקירה גלובלית והציג את תמונת המצב של הגרעין בעולם, על רקע מרוץ חימוש מתמשך לצד התרחבות השימוש האזרחי באנרגיה גרעינית. לדבריו, כ־85%–90% מהפעילות הגרעינית בעולם היא אזרחית, בתחומי האנרגיה, הרפואה, המחקר והחקלאות, ורק מיעוטה קשור לחימוש. שנת 2025 אף מוגדרת כשנת מפנה, עם חזרה משמעותית להשקעה בכורים גרעיניים אזרחיים, בין היתר במדינות כמו קנדה ויפן.

בהמשך הציג אבישי את המצב בישראל: שימוש נרחב בחומרים רדיואקטיביים במאות גופים: מבתי חולים ועד תעשייה ומכוני מחקר, לצד מערך פיקוח וניהול סיכונים מורכב הכולל אלפי מיקומים ומאות שינועים בחודש. הוא התייחס גם לסולם התקלות הרדיואקטיביות, למקורות יומיומיים לקרינה (כולל כאלה מפתיעים), ולחסמים הסביבתיים, הציבוריים והפוליטיים לבניית כור גרעיני בישראל.

המרצים עסקו גם בסוגיות של בטיחות ואמון הציבור, והדגישו כי בעשורים האחרונים נרשמת בעולם מגמה ברורה של עלייה באמון הציבור באנרגיה גרעינית. זאת בין היתר בשל העובדה שמדובר באחת משיטות ייצור האנרגיה היציבות, היעילות והבטוחות ביותר, עם שיעורי תמותה נמוכים במיוחד, בדומה לאנרגיה סולארית, ועם צפיפות אנרגטית גבוהה מאוד ביחס לשטח.
חלק מהמפגש הוקדש להבנת הבסיס המדעי: מבנה האטום, תהליך הביקוע, סוגי הכורים הנפוצים בעולם, מחזור החיים של הדלק הגרעיני וניהול פסולת גרעינית. הודגש כי תאונה בתחנת כוח גרעינית אינה פיצוץ גרעיני, וכי קיימות מערכות בטיחות רבות שנועדו למנוע תרחישים קיצוניים.

בהקשר הגיאופוליטי, נסקרה גם פעילות הגרעין במזרח התיכון, כולל איראן, לצד דיון ברמות העשרת אורניום ובהבדלים בין שימושים אזרחיים לשימושים צבאיים. עוד עלו סוגיות עתידיות, ובהן שילוב בין AI לאנרגיה גרעינית, והמעורבות הגוברת של חברות טכנולוגיה גדולות בתחום.

המפגש נחתם בהצגת תוכנית האנרגיה של ישראל לשנת 2050, הכוללת שלושה תרחישים אפשריים, והבהרה כי העתיד האנרגטי ייקבע בשילוב של טכנולוגיה, מדיניות ואמון ציבורי.