מאז 7 באוקטובר, כ- 42% מהסטודנטים והסטודנטיות של אפקה גויסו לשירות מילואים ממושך. רבים מהם שבו אל הקמפוס עם חוויות לא פשוטות, פער רגשי ולימודי, ולעיתים גם עם פציעות, חלקן נראות לעין ורבות מהן שקופות. במהלך השנה האחרונה איבדה קהילת אפקה שני סטודנטים, רועי וסרשטיין וריצ'ארד לונג ז"ל, ששירתו במילואים תקופות ארוכות ולא מצאו עוד כוחות לשאת את הכאב. זכרם מלווה אותנו ומחזק את המחויבות להעמקת התמיכה והחוסן בקהילה האפקאית.

מתוך הצורך הברור שעלה מהשטח, גיבשה אפקה במהלך השנה האחרונה מעטפת תמיכה רחבה, שנועדה ליצור רשת ביטחון אנושית אמיתית. הרצאות, סדנאות ופעילויות ייעודיות נועדו להעניק כלים למי ששבו מהחזית ולכולנו כקהילה, מתוך אמונה כי האחריות לזהות מצוקה, לשאול, להקשיב ולראות היא אחריות משותפת.

במסגרת יוזמה של דקאנט הסטודנטים ואגודת הסטודנטים, התקיים השבוע מפגש מרגש במסגרת ״זמן אפקה" "אלבום שקוף" מופע ייחודי המשלב מוזיקה חיה, סיפורים אישיים והיכרות עם פלטפורמת תמיכה למתמודדי פוסט־טראומה הנושאת את אותו השם.

את המיזם הקימו שני סופר, חובלת בחיל הים וקצינת מודיעין לשעבר ואוהב גבעתי, רס״ן לוחם במילואים ומוזיקאי. המיזם נולד מתוך סיפורם האישי. שני, איבדה את בן דודה דניאל הרוש ז"ל בפיגוע, והתמודדה במשך שנים עם פצע שקוף משלה. במהלך שירותה פגשה לוחמות ולוחמים רבים הנושאים טראומה שאינה נראית מבחוץ. יחד עם אוהב יצרה פלטפורמה המאגדת במקום אחד מידע על תכניות טיפול ושיקום, אנשי מקצוע ודרכי התקשרות, מיצוי זכויות ומוקדי סיוע ללוחמות וללוחמים משוחררים ולמשפחותיהם, בצורה נגישה ובהירה ותוך יצירת שיתופי פעולה המאפשרים קבלת טיפול ללא עלות וללא בירוקרטיה. בנוסף, מפעיל המיזם גם מערך מתנדבות ומתנדבים המלווה מקרוב לוחמות, לוחמים ובני משפחותיהם.

במהלך המפגש ביצע אוהב משיריו המקוריים, שהפכו וירליים והניעו רבים מהמתמודדים עם פוסט-טראומה לפנות לעזרה. השיר שחתם את המפגש, שיר עוצמתי במיוחד שמתאר את הפוסט-טראומה כמציאות הנעה בין חיים למוות, נגע בקהל והדגיש את החיבור בין מוזיקה לבין תהליך ההחלמה. המשתתפות והמשתתפים קיבלו כלים לזיהוי פוסט־טראומה, דרכים לצמיחה מתוכה והבנה כיצד אנחנו  כחברים, משפחה או חלק מקהילה יכולים להיות שם באמת עבור מי שמתמודד.

״אלבום שקוף״ הוא הרבה יותר ממופע הוא הזמנה לעצור, לראות, להרגיש ולהזכיר לעצמנו שאיש אינו צריך להתמודד לבד.
אנה בלן פנסטר, ראש מרכז הנגישות לסטודנט, סיכמה: ״אנו פוגשים סטודנטים וסטודנטיות הנושאים פצעים גלויים ושקופים כאחד. לא כל כאב נשמע, ולא כל התמודדות נראית לעין. האחריות לזהות, להקשיב ולתמוך היא של כולנו, כדי לבנות קמפוס רגיש ובטוח יותר.”

אם אתם זקוקים לסיוע או מכירים חבר.ה שזקוק.ה פנו לדקאנט אפקה או כנסו לאתר "אלבום שקוף".