סגל אפקה וקהילת הבוגרות והבוגרים מתחברים לעוטף

סיור בעוטף עזה – מסע של זיכרון, חוסן ותקווה

חברות וחברי סגל, בוגרות ובוגרי אפקה השתתפו בסיור מרגש ועוצמתי בעוטף עזה במסגרתו, ראו מקרוב את המקומות, שמעו על סיפורי הגבורה, האובדן והתקווה שנולדו מתוך יום ה-7 באוקטובר.

התחנה הראשונה הייתה אתר המכוניות השרופות, מערבית למושב תקומה. האתר, שהוקם בשטח שהיה בעבר שדה חיטה רחב ידיים, מרכז אליו כ־1500 כלי רכב שנאספו מכביש 232, מאתר פסטיבל נובה ומיישובי עוטף עזה. מכוניות פרטיות, ג’יפים, אוטובוסים, אמבולנסים ועוד. כולם שרופים, מנוקבי כדורים ומעוכים, עדות אילמת לתופת שחוו נוסעיהם על רבות מהמכוניות, תמונות של צעירים וצעירות, מאושרים ומלאי חיים, חיים שנגדעו באחת.
במקום פגשו המשתתפות והמשתתפים את אביו של בן שמעוני, שנרצח באותו יום לאחר שחזר שלוש פעמים תחת אש כבדה לחלץ אנשים ממסיבת הנובה. אביו של בן מגיע מדי יום לאתר כדי לספר את סיפורו של בנו.

משם המשיך הסיור אל קיבוץ נחל עוז, מהקיבוצים הסמוכים ביותר לגדר רצועת עזה, במרחק של כ־700 מטר בלבד מהגבול. כשהמשתתפים עמדו שם, נשמעו פיצוצים וראו באופק פטריות עשן, תזכורת לכך שגם כעת המציאות באזור נותרה שברירית. מנהלת מרכז המבקרים בקיבוץ סיפרה על הפצע הפתוח של הקהילה, על ההתמודדות של התושבים עם אובדן וטראומה, ועל החשש של רבים לשוב ולחיות במקום. לצד הכאב דיברה גם על התקווה, על החלום לשוב ולשמוע שוב קולות ילדים משחקים בשבילי הקיבוץ. היא סיפרה על תושיית כיתת הכוננות, שבזכותה הצליחו רבים להינצל, ועל עומרי מירן, תושב הקיבוץ שנחטף והוחזק למעלה משנתיים בשבי חמאס ושוחרר ימים ספורים לפני קיום הסיור, עובדה שהפכה את הרגע למרגש ומעורר תקווה.

התחנה הבאה הייתה אתר ההנצחה לתצפיתניות מוצב נחל עוז, אתר הנצחה שהקימו משפחותיהן של 15 התצפיתניות שנפלו בקרב ההירואי על המוצב. זהו מקום שקט, יפהפה וכואב בעת ובעונה אחת. באתר נשאה דברים תאיר קובלסקי, מנהלת מרכז החדשנות והיזמות באפקה ובת דודתה של סמל רוני אשל ז"ל, ששירתה כתצפיתנית במוצב. רוני הייתה בין הראשונות שדיווחו על חדירת המחבלים לגדר. דבריה של תאיר היו טעונים ומלאי רגש, והמחישו את אומץ הלב של אותן נשים צעירות, שעמדו בעמדתן עד הרגע האחרון וניסו להציל חיים.

בהמשך הגיעו המשתתפות והמשתתפים לאתר ההנצחה של פסטיבל נובה, שהוקם בחניון רעים. המרחב, שבעבר היה מוקד של שמחה, ריקודים ומוזיקה, הפך לאתר של זיכרון, געגוע ואהבת חיים.
מסיבת ה"נובה" שהתקיימה בחניון רעים בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר 2023 הפכה לאחד ממוקדי הזוועה הגדולים ביותר במתקפת הפתע של חמאס, כאשר מחבלים פשטו על המתחם ורצחו באכזריות מאות מבלים וחטפו עשרות לעזה. האתר, המנוהל בעיקר על ידי המשפחות השכולות והקהילה, מציג עמודי  עץ עליהם תלויים תמונות הנרצחים והחטופים, למרגלות העמודים הונחו יצירות בדמות כלניות אדומות שיצרו אומנים ברחבי הארץ כדימוי לכלניות שפורחות בחורף ביער הסמוך לרעים, וכמשל אלגורי לפרחים שנקטפו בדמי ימיהם.
אתר ההנצחה הפך למוקד עלייה לרגל עבור אלפי מבקרים, ישראלים ותיירים, המגיעים להתייחד עם זכר הקורבנות ולחוות מקרוב את עוצמת האובדן והגבורה במקום.

התחנה האחרונה בסיור הייתה “גן הזיכרון והגבורה” בשדרות, שהוקם על חורבות תחנת המשטרה בעיר , אחד ממוקדי הלחימה ההירואיים של אותו בוקר. בקרב שהתנהל בתחנה עמדו שוטרים ושוטרות מול עשרות מחבלים במשך שעות ארוכות. לבסוף ניתנה ההוראה להרוס את המבנה כדי לסיים את הקרב ולמנוע טבח רחב יותר בעיר. באתר הוקמה אנדרטה עוצמתית של 18 עמודים גבוהים, המסמלים את הלכידות ואת החלל שנותר בלב הקהילה. על גבי העמודים נחרטו אותיות, פסוקים וציטטות בהשראת הביטוי "גווילין נשרפים ואותיות פורחות" מתוך תלמוד בבלי. האותיות המופיעות על העמודים הפנימיים יוצרות יחד את המשפט: עם ישראל חי. את האנדרטה מלווה פסקול מקורי של היוצרים המקומיים חיים אוליאל ורן אלמליח.