דבר נציג הבוגרים - מעיין הראל

דבר נציג הבוגרים - מעיין הראל 

אני גאה ומתרגש לעמוד לפניכם היום, כנציג המחזור שזה עתה סיים את לימודיו. אני עומד כאן לצד חבריי, בוגרי מוסד אקדמי שכל כולו שוקק הנדסה. אני תמיד אומר שלדעתי העולם נחלק לשניים : אנשים של אותיות ואנשים של מספרים. אני, מעבר לכל ספק, אדם של מספרים. משהו אומר לי שרובכם גם. הנדסה בשבילי הוא תחום מאוד מיוחד. אני רואה בחבריי למקצוע כאנשים הקמים בבוקר במטרה לשפר את עולמינו ולהפוך אותו לנעים ויעיל יותר עבור כולנו. בשבילי, ליצור דבר חדש, פרי דמיוני ומחשבותיי, פריט יחיד במינוהוא תהליך נשגב שאנשים בתחום שלנו זוכים לעסוק בו על בסיס יום יומי.

אז ככה מרגיש לעמוד בפני קו הסיום.. חלקינו כבר הספקנו לשכוח איך נראים מסדרונות המכללה, חלקינו פה בשביל לפגוש את החברים למחזור, חלקינו מתרגשים, חלקינו קצת פחות, וכן, יש גם כאלו שפה בשביל להראות לאמא ואבא שהם הצליחו, למרות הכל.

כולנו זוכרים טוב טוב את התחושות של התקופה האחרונה - השיעור האחרון לתואר, ההתרגשות בהגשת ספר הפרויקט, החיוך המרוח על פני כולם בזמן תמונת "מבחן אחרון לתואר", אותה תמונה ששיתפנו עם כל מי שאכל את עצמו מקנאה אבל בכל מקרה פרגן לנו ב-"לייק".

אבל האמת שכל זה פחות מעניין בנקודת הזמן הנוכחית. לדעתי, הדרך שכל אחד מאיתנו עבר, היא זו שנחרטה בנפש של כל אחד ואחת מאיתנו. אחרי הכל, כולנו עברנו פחות או יותר 4 שנים מאוד עמוסות - כלכלית, נפשית, זוגית, פיזית וכמובן אקדמאית. 4 שנים של תקווה לצד ייאוש, עקשנות לצד תסכול והצלחות שזורות בכישלונות. אם יש משהו שבלט יותר מהכל בתקופה זו הוא הלחץ שלא הרפה והמטלות שרק נערמו ונערמו.

לטעמי, אנו צריכים לקחת איתנו מכאן דווקא את הרגעים הקטנים של האושר. אותם רגעים שהחזיקו אותנו עם הראש מעל למים בתקופות הקשות והמתיקו לנו בין רגע ימים קשים במיוחד. כמו למשל מציאת חניה בחניון הקריה ב9 בבוקר, לקבל את המבחן מהדודה ולגלות שאחת השאלות הופיעה בעבר, שתיית בירה קרה בזמן אפקה באמצע יום לימודים ארוך, קבלת הציון העובר בשפת C, הדלקת נרות החנוכה בין שיעורים בכניסה לבניין הפיקוס, ערעור שהתקבל כנגד כל הסיכויים ואפילו סתם להיזרק עם כמה חברים על הספות בחצר בשעת חלון לא צפויה.

המסר הכי חשוב שהייתי רוצה להעביר לחבריי שיושבים מולי הוא : תהנו מהדרך. כולנו שואפים ורוצים, ומנסים וחותרים, ורצים ומתאמצים – וזה בסדר, זה מה שעושה אותנו להכי טובים במה שאנחנו. אבל יותר מהכל, תהנו מהחיים, תהנו מהמסלול, תקפידו לעצור ולנשום, כי כסף בא והולך, אבל אלו החוויות שהולכות איתנו לכל מקום.

לקראת סיום אגלה לכם סוד קטן על עצמי. מגיל קטן אני לא חובב גדול של ריצות למרחקים ארוכים. יש לי חבר מאוד טוב בקהל שנוהג לרשום בקורות החיים שלו, תחת הכותרת "תחביבים" - ריצה למרחקים ארוכים. במשך זמן רב לא הבנתי איך שורה זו מתקשרת למועמד לתפקיד מהנדס. היום אני יודע.

אמנם עוד לא זכיתי להרגיש את תחושת הסיפוק של סיום ריצת מרתון, אני רק יכול לשער שהתחושה שחבריי ואני מרגישים היום היא אולי הדבר הכי קרוב לכך. את הריצה הארוכה שלנו, זו שליוותה אותנו בשנים האחרונות כנראה שלא היינו צולחים לבדנו. בשם כולנו אני רוצה להודות מקרב לב לסגל המכללה על כל בעלי תפקידיה שעשו ימים כלילות כדי שאני וחבריי נסיים את הריצה – ועוד עם חיוך. למרצים ולמתרגלים שדאגו שלא נתבלבל בדרך וציידו אותנו בכלים לעבור כל משוכה ומכשול, להנהלה, ובפרט לנשיא בעשור האחרון – פרופ' מוטי סוקולוב, שדאגו שהמרוץ יתקיים כמתוכנן ובסטנדרטים הכי גבוהים, למשפחות ובני הזוג שלאורך המסלול זרקו לנו בקבוקי מים וכמה מילות עידוד והכי חשוב – אני מודה באופן אישי לחברים שרצו לצידי, לא יכולתי לעשות זאת בלעדיכם.

לקינוח אשתף אתכם במשפט חכם שאמי לימדה אותי, אשר מלווה אותי מתחילת התואר ועוזר לי לצלוח תקופות מטורפות במיוחד.

“If you want something done, give it to a busy person”

דעו שאתם מסוגלים להרבה יותר ממה שאתם חושבים. תמיד תשאפו ליותר ותשיגו כל מטרה שחפצה נפשכם. ותמיד תזכרו להנות מהדרך.